פעולות הייצור השונות במתקני תעשייה, הפעלת תחנות כוח, שימוש בכלי רכב בעלי מנועי שריפה פנימית ועוד מגוון רחב של פעולות מעשי ידי אדם- כל אלה עלולים לגרום לפליטות של מזהמי אוויר לסביבה. ישנו חתך רחב של מזהמים בהתאם למגזר התעשייה. למשל - מתכות, חומרים אורגניים נדיפים (VOC) - כגון אלדיהידים וקטונים, דיאוקסינים ופורנים, חומרים אנאורגניים נדיפים - כגון אמוניה, חומצה הידרוכלורית, פחמן חד-חמצני וזיהום חלקיקי. 
המלה "זיהום" משקפת את העובדה שחומרים אלה מזיקים, במידה זו או אחרת, לחי ולצומח. חשיפה של בני אדם לאוויר מזוהם יכולה לסכן את בריאותם. אוכלוסיות מסוימות כדוגמת ילדים, קשישים, וחולי אסטמה נמצאות בסיכון רב יותר מאחרים.
הגזים הנפלטים ממקורות הפליטה השונים עלולים אף להוות מקור לריחות שונים. אפשר להגדיר גם ריח כזיהום אוויר / זיהום סביבתי וכמטרד. ריח יכול לפגוע באיכות חייהם של בני אדם, להשפיע על בריאותם ולפגוע בערך רכושם.
זיהום אוויר ומפגעי ריח עלולים להתרחש עקב כמויות מזעריות של מזהמים נמצאים באוויר, או עקב המצאות מזהמים באוויר לפרק זמן קצר בלבד. כמו-כן, המפגעים עלולים להתחזק עקב תגובות בין החומרים בעודם באוויר. כתוצאה מהאמור, גילוי חומרים אלו בשיטות אנליטיות כימיות או פיזיקאיות, יקר במיוחד ולעיתים אינו אפשרי.
על מנת לנתח את כמות הריחות והמזהמים באוויר, ראשית יש לזהות את התהליכים ומקורות הפליטה הרלבנטיים. מקורות פליטת המזהמים נחלקים למקורות מוקדיים- וונטים, ארובות ומנדפים, ולמקורות לא מוקדיים- בריכות שפכים, ערימות, אמבטיות פתוחות וכדומה.
בשלב הבא יש לזהות את סוגי מזהמי האוויר וחומרי הריח שעלולים להיפלט לאוויר כתוצאה מתהליכי הייצור. סוגים אלו תלויים בסוגי התהליכים ובחומרים המשמשים בהם.
עם זהוי החומרים המזהמים העלולים להיפלט לאוויר, יש לבצע דיגום של האוויר הנפלט. הדיגום מתבצע ע"י איסוף של אוויר הנפלט מכל אחד ממקורות הפליטה באמצעות ציוד דיגום מתאים המודד את ריכוז גזי הפליטה.
בשל הקושי להגדיר ריח באופן כמותי ולקבוע תקנים לקביעת ריח סביר או בלתי סביר, יש צורך בקריטריונים, שיאפשרו לאחראים על הנושא להחליט על קיום מפגע ריח, על מנת לטפל בתלונות על ריח וכן בבעיות ריח העלולות לנבוע ממתקנים עתידיים. לכן בנוסף לבדיקת ריכוז חומרים בעלי ריח באוויר, לעיתים מתבצעת בדיקת ריח באמצעות צוות מריחים בשטח- קבוצת אנשים שעברה הכשרה לזיהוי ריחות וקביעת מאפייניהם או שנשלחים דיגומים למעבדה אולפקטרומטרית ובה צוות מריחים המריח דגימות המהולות בריכוזים שונים לזיהוי סף ההרחה של הפליטה.
לאחר דיגום הגזים במקורות הפליטה מתבצעים ניתוח והערכת ההשפעה על הסביבה באמצעות מודל לפיזור מזהמים. ישנם מספר מודלים שמשמשים ככלי לחיזוי פיזור המזהמים בסביבה. דוגמה למודל כזה הוא AERMOD- מודל פלומה גאוסייני אשר נמצא בשימוש בארה"ב ואירופה ומהווה מודל רגולטורי המוכר והמומלץ ע"י המשרד להגנת הסביבה בישראל.
הנתונים המוזנים למודל הם: מאפייני מקורות הפליטה (גודל, גובה, ספיקות), סוג וריכוז גזי הפליטה, נתונים מטאורולוגיים ונתונים גיאוגרפיים באזור האתר המזהם.
לאחר הזנת נתוני הקלט הדרושים נבחר שטח לחישוב פיזור המזהמים כרדיוס מסוים סביב האתר. ברדיוס זה יוצרים רשת של קולטנים, כך שכל קולטן הוא נקודה בה מחשב המודל את ריכוז המזהמים לאורך זמן. רשת הקולטנים בדרך-כלל צפופה יותר קרוב לאתר המזהם, שם נצפה לריכוזים הגבוהים ביותר, וכן באזורים בעלי חשיבות מיוחדת כגון אזורי אוכלוסייה, שמורות טבע ומוקדי עניין אחרים.
כעת ניתן להריץ את המודל לחישוב פיזור המזהמים ברשת שהוגדרה סביב האתר לאורך זמן. התוצאות מתקבלות בצורה מספרית או גראפית.
השלב הסופי בתהליך הערכת ההשפעה הסביבתית הוא ניתוח התוצאות:
• לאילו נקודות ברשת הקולטנים שפיזרנו סביב האתר יגיעו המזהמים ובאיזה ריכוז/עוצמות ריח?
• היכן מתקבל הריכוז המקסימלי של כל חומר מזהם ומהו ערכו?
• מהו הריכוז המקסימלי והממוצע בכל אחת מנקודות הרשת?
• האם הערכים המתקבלים חורגים מהתקנים הנדרשים ע"י המשרד להגנת הסביבה?
• מהם הצעדים שיכול לנקוט בעל מקור הפליטה על מנת למזער את הזיהום במידה וקיימת חריגה?
לסיכום-
תהליך הדיגום והניתוח הכמותי של ריחות ומזהמים מספק ראייה כוללת בכל הנוגע להשפעתם של אתרי פליטה שונים על סביבתם בהווה, ואף במצבים עתידיים, תוך התחשבות בנתונים שונים ואף בתרומתם של אתרי פליטה סמוכים. הבנת ההשפעה של מקורות פליטה שונים בעלת חשיבות גדולה, הן בשל המודעות הגוברת בנושא ההשפעה האנושית על סביבתה- הקרובה והגלובלית, והן לאור הצורך לעמוד בתקנים מתאימים כפי שנקבעו ע"י הרשויות.
